פסק-דין בתיק ת"א 18321-08

בהתאם להסכם שנחתם בין הצדדים מכרה הנתבעת נכס מקרקעין לתובעת. בהסכם נקבעו הסדרי התשלום ומועדיהם וכן נקבע כי על הנתבעת להעביר לידי התובעת את כל המסמכים הדרושים לשם העברת הזכויות בנכס ורישומם על שם התובעת בתוך פרק זמן מסוים. עוד נקבע, כי תנאיי ההסכם הקובעים את תשלום מלוא התמורה במועדה וכך גם אלו הקובעים את העברת המסמכים האמורים בתוך התקופה שנקבעה להעברתם, הם תנאים יסודיים בהסכם, שהפרתם גוררת תשלום פיצוי מוסכם כפי שנקבע. מאחר שלפי טענת התובעת, הנתבעת לא העבירה את המסמכים בתוך אותו פרק זמן, הוגשה התביעה הנדונה שבה נתבע הפיצוי המוסכם שנקבע בהסכם.

המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה, מאימתי יש למנות את מניין התקופה שבמהלכה היה על הנתבעת להעביר את המסמכים. מכך נגזרת השאלה, אם אמנם חל עיכוב מצד הנתבעת בהעברתם ואם יש בעיכוב זה כדי לזכות את התובעת בפיצוי המוסכם שנקבע בהסכם. אם התשובה לכך תהיה חיובית, כי אז נידרש גם לשאלה, אם בנסיבות העניין ישנה הצדקה להפחתת סכום הפיצוי המוסכם שנקבע.

א.         הערה על שמיעת התיק ומתן פסק הדין

2.         תובענה זו לרבות הראיות שנשמעו במסגרתה, נשמעה לפני כבוד השופט (בדימוס) יצחק מילנוב, אשר פרש לגמלאות לאחר שהצדדים הגישו את סיכומי טענותיהם וקודם למתן פסק הדין. משחלף המועד שנקבע בסעיף 15(א) בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 ובהתאם להנחיית נשיאת בית משפט זה, הועבר התיק אליי למתן פסק-דין.

תקנה 177 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שעניינה "רציפות הדיון", קובעת כי אם נמנע משופט לסיים את הדיון, רשאי שופט אחר לנהוג בעדויות כאילו הוא עצמו שמע אותן, ורשאי הוא להמשיך מן השלב שבו הפסיק קודמו. לפיכך, פסק הדין יינתן מבלי שהעדויות שנשמעו בפני כבוד השופט מילנוב תשמענה פעם נוספת (ראו: ע"א 534/69 אהרן שושני נ' יפה אלזם, פ"ד כד(1) 145 (1970), בעמ' 147; ע"א 79/72 האפוטרופוס לנכסי נפקדים נ' פולק, פ"ד כז(1) 768 (1973) בעמ' 773; ע"א 387/74 יוסף אברהם נ' בתי מרגוע ומלונות "היוזם" בע"מ, פ"ד כט(1) 353 (1974), בעמ' 356; ע"א 577/94 אורות ייצוג אמנים והפקות ואח' נ' גלי עטרי, פ"ד נא(5) 241 (1997) בעמ' 249).

ב.         עיקרי העובדות ועיקרי ההליכים

3.         העובדות בעיקרן אינן שנויות במחלוקת. ככל שתפורטנה עובדות אשר לגביהן ישנה מחלוקת בין הצדדים, הדבר יצוין במפורש.

4.         בין התובעת לבין הנתבעת נחתם ביום 19.5.2004 הסכם מכר (להלן - ההסכם), שעל-פיו מכרה הנתבעת לתובעת את הזכויות בנכס מקרקעין בשטח של 11,490 מ"ר באזור התעשייה עטרות בירושלים (להלן - הנכס), תמורת סכום בשקלים השווה לסך של 450,000$ בתוספת מע"מ.

במועד החתימה על ההסכם גם נמסרה לתובעת החזקה בנכס, למעט חלק ממנו שהיה מושכר באותה עת ואשר נמסר לתובעת ביום 30.6.2005, לאחר תום התקופה של אותה שכירות (סעיף 5 בהסכם).

5.         הוראת סעיף 4 בהסכם מסדירה את נושא תשלום התמורה ובהוראת סעיף 4.2.1 נקבע כי התמורה כאמור, תשולם בשלושים ושישה תשלומים חודשיים שווים ורצופים בסך של 12,500$ כל אחד ובתוספת מע"מ לכל תשלום, אשר ישולמו החל מיום 30.6.2004. אין מחלוקת על כך שהתובעת שילמה את מלוא התשלומים במועדים שנקבעו באמצעות המחאות שניתנו מראש, כפי שנקבע בהסכם, וכי ההמחאה המהווה את התשלום האחרון נפרעה בהתאם להסכם, ביום 30.5.2007.

הוראת סעיף 9 בהסכם, שעניינה "ייפוי כוח בלתי חוזר", קובעת שבמעמד חתימת ההסכם תחתום הנתבעת על ייפוי כוח בלתי חוזר בנוסח שצורף להסכם כנספח ג', שעל-פיו יוסמך בא-כוחה של התובעת להעביר את הזכויות בנכס ולרושמם על שמה של התובעת. כן נקבע, כי ייפוי-כוח זה יופקד בידי בא-כוחה של הנתבעת ויימסר לתובעת כנגד תשלום מלוא התמורה בתוספת מע"מ.

הוראת סעיף 10, שעניינה "המצאת אישורים", קובעת כי כנגד תשלום מלוא התמורה, תמציא הנתבעת לתובעת את כל המסמכים והאישורים המנויים בסעיף זה, הדרושים לשם הסדרת נושא רישום הנכס במינהל מקרקעי ישראל או במרשם המקרקעין או בשניהם. בהם בין השאר, אישורי תשלום מסים, אישור מהעירייה הדרוש לשם רישום הנכס לרבות אישור בגין העדר חבות בהיטל השבחה, ייפוי הכוח האמור בסעיף 9, שטרי מכר והעברת בעלות וכל מסמך אחר הדרוש לשם רישום הנכס על-שם התובעת (המסמכים המנויים בסעיף 10 בהסכם יכונו להלן - מסמכי ההעברה).

סעיף 11 מסדיר את נושא "הרישום" וסעיף 11.1 שבו קובע, כי הגם שהחובה המשפטית להעברת הזכויות בנכס כך שיירשם על שמה של התובעת חלה על הנתבעת, בהיותה המוכרת, התובעת היא שתהיה אחראית להעברת הזכויות של הנתבעת בנכס כך שיירשמו על שמה וכן כי תהיה אחראית להשגת כל האישורים הנדרשים מהקונה על-פי דין (אישורים שעל פי הדין על התובעת להשיגם). סעיף 11.2 מוסיף וקובע, כי הנתבעת תחשב כמי שמילאה את התחייבויותיה לתובעת בעניין העברת הזכויות בנכס, בכך שתמציא לתובעת את כל האישורים שפורטו בסעיף 10 עד ולא יאוחר מתום שישים יום לאחר תשלום מלוא התמורה. עם זאת, סעיף 12, שכותרתו "איחור שאיננו הפרה", קובע כי איחור של עד שלושים יום בביצוע הוראה מהוראות ההסכם לא ייחשב להפרתו.

לעניין "תרופות וסעדים" קובע ההסכם בסעיף 13.1, כי התנאים הקבועים בשורה של סעיפים ובהם גם בסעיף 4 (סעיף התמורה) ובסעיף 10 (המצאת מסמכי ההעברה), הם תנאים יסודיים וכי במקרה של הפרתם, ישלם הצד המפר לצד שכנגד פיצוי מוסכם בשיעור של 10% מסכום התמורה בתוספת מע"מ (45,000$, אשר על-פי כתב התביעה עמד במועד הגשתה על סך של 180,000 ש"ח).

6.         כפי שכבר נאמר, אין מחלוקת שהתובעת שילמה את התשלום האחרון ביום 30.5.2005. לפיכך ובהתאם להסכם, היה על הנתבעת להמציא לתובעת את כל מסמכי ההעברה עד יום 30.7.2005. אך לאור הוראת סעיף 12 בהסכם, העברתם עד יום 30.8.2005 לא הייתה נחשבת להפרה של ההסכם.

מאחר שמסמכי ההעברה לא הועברו מהנתבעת אל התובעת עד המועד שנקבע בהסכם, פנתה התובעת אל הנתבעת באמצעות מכתבים ששלח אל הנתבעת בעניין זה בא-כוחה של התובעת דאז (עו"ד ראובן יהושע, שייצג את התובעת עד הדיון שקדם לישיבת ההוכחות בתביעה הנדונה), ביום 15.7.2007, ביום 2.8.2007, וביום 11.9.2007 (נספחים ב', ג' ו-ד' של תצהיר התובעת). על-פי הנטען, בא-כוחה של התובעת גם פנה בעניין אל הנתבעת בשיחת טלפון מיום 29.8.2007 (פסקה 11 בתצהיר התובעת). ביום 20.9.2007 השיבה הנתבעת, כי העניין מטופל בידי עורך-דין חיצוני של החברה הנתבעת, וכי פנייתה של התובעת הועברה אליו לטיפול (שם, נספח ה'). על כך השיב בא-כוחה של התובעת ביום 1.10.2007 (שם, נספח ה').

7.         עד יום 31.10.2007 לא העבירה הנתבעת אל התובעת את מסמכי ההעברה, ולפיכך הגישה התובעת במועד זה (ביום 31.10.2007) תביעה נגד הנתבעת אל בית המשפט המחוזי בירושלים (ת"א 9543/07), שבה עתרה לאכיפת ההסכם ולקבלת הפיצוי המוסכם (שם, נספח ו').

בכתב ההגנה שהגישה הנתבעת ביום 4.12.2007 טענה היא, שטרם חלף המועד להמצאת מסמכי ההעברה, מהטעם שלטענתה, באותה עת התובעת טרם שילמה את מלוא התמורה. לטענתה, הוראת סעיף 4.2.1 בהסכם קובעת כי מאחר שכל ההמחאות שבאמצעותן שולמה התמורה ניתנו מראש, זכאית הנתבעת לקבל את הסכומים הנובעים מהפרשי שערו של הדולר במהלך תקופת התשלומים, ולטענתה, הפרשים אלו, בסך של 5,045 ש"ח, טרם שולמו (סכום זה יכונה להלן - סכום הפרשי השער). פרשנות הוראה זו שנויה במחלוקת בין הצדדים ועל-כן נשוב ונדרש אליה בהמשך הדברים.

לאור טענתה זו של הנתבעת, שלחה התובעת ביום 15.1.2008 אל הנתבעת מכתב שאליו צירפה המחאה בסך של 5,045 ש"ח, המהווה את סכום הפרשי השער לפי טענת הנתבעת (שם, נספח ח'). במכתב זה העלתה התובעת שורה של טענות כלפי טענת הנתבעת, כי לכאורה טרם שולמה מלוא התמורה עבור הנכס, שאף אליהן נידרש בהמשכם של הדברים. כן טענה התובעת, כי הסכום המשולם באמצעות ההמחאה שצורפה כאמור, משולם מתוך זהירות ומבלי שהדבר ייחשב להסכמה לטענות הנתבעת כי לכאורה, לא הפרה את ההסכם בכך שעד אותה עת טרם המציאה את מסמכי ההעברה. בנוסף לכך, התובעת הודיעה לנתבעת באותו מכתב, כי היא חולקת על טענת הנתבעת בעניין חישוב הפרשי שערי הדולר. לטענת התובעת במכתב, על-פי חישוב שערך רואה החשבון של התובעת, שלא נסתר, נמצא כי לאור השינויים שחלו בשערו של הדולר במהלך תקופת התשלומים, לנתבעת שולם סכום העולה בסך של 78,045 ש"ח על סכום התמורה שנקבעה. לפיכך נדרשה הנתבעת להשיב לתובעת סכום זה תוך שבעה ימים ובכל מקרה הודיעה התובעת, כי היא עומדת על זכותה לקבלו (החישוב של התובעת - שם, נספח ז').